גזר דין בתיק ת"פ 4514-08-11

1.         שני הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של לקיחת שוחד ומתן שוחד, בעניין הברחת ביצים מאזור יהודה ושומרון לישראל.

בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום, בשנת 2010, שירת נאשם 1 כקצין בשירות קבע במשמר הגבול. נאשם 2, תושב מזרח ירושלים, היה בקשרים חברתיים עם נאשם 1 החל משנת 2001. בין החודשים אפריל 2010 לאוקטובר 2010 הבריחו הנאשמים משטחי יהודה ושומרון לתחום מדינת ישראל, במספר רב של הזדמנויות, אלפי ביצים של תרנגולות (להלן - הביצים), תוך שנאשם 1 ניצל את מעמדו כשוטר כדי להקל על המעבר שלו ושל נאשם 2 במחסומים שמטרתם לשמש נקודות ביקורת ומעבר בין שטחי יהודה ושומרון לתחומי המדינה. בכל ההזדמנויות, למעט אחת, עשה נאשם 1 את המעשים האמורים לבקשת נאשם 2, ובתמורה לתשלום שמסר לו האחרון; הכל כמפורט להלן.

2.         באישום הראשון הורשעו הנאשמים כדלהלן: נאשם 1 - ב-10 עבירות של לקיחת שוחד - לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן -החוק); ב-10 עבירות של מרמה והפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק; וב-10 עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה - לפי סעיף 218 רישא לחוק; ונאשם 2 - ב-10 עבירות של מתן שוחד - לפי סעיף 291 לחוק; וב-10 עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה - לפי סעיף 218 רישא לחוק. 

על-פי עובדות האישום הראשון, בין החודשים אפריל 2010 עד יולי 2010, בכעשר הזדמנויות שונות, נהגו הנאשמים לנסוע למחסומים בכפרים קלנדייה ועזרייה, אשר בשטחי יהודה ושומרון, ולהעמיס על רכב שרכש נאשם 2 (להלן - הרכב) מאות תבניות של ביצים. מדובר בביצים שלא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מוינו בתחנות מיון, לא היו מסומנות בתאריך לשיווק ולא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל, זאת בניגוד לכללים החלים על שיווק ביצים. הרכב שעליו הועמסו הביצים היה ללא קירור כנדרש, ולנאשמים לא הייתה תעודת משלוח של המועצה לענף הלול להובלת ביצים. את הביצים הבריחו הנאשמים לתחומי המדינה דרך מחסום "חיזמה", או מחסום "א-זעים". בטרם הגיעם למחסומים, נהג נאשם 1 להחליף את נאשם 2 במושב הנהג, ונאשם 2 היה מסתתר בתא המטען של הרכב או שחצה רגלית את המחסום. כמו-כן, דאג נאשם 1 להחליף את לבושו האזרחי במדי קצין משמר הגבול, טרם חציית המחסום, זאת על-מנת להקל על מעבר הרכב ובו הביצים, ללא בדיקה. את הביצים הבריחו הנאשמים למחסנים בישראל, ואת חלקם מכר נאשם 2 בעיר העתיקה בירושלים. בעבור כל הברחה, שילם נאשם 2 לנאשם 1 סכום של כ-350 ש"ח.

3.         באישום השני הורשעו הנאשמים כדלהלן: נאשם 1 - בעבירות ניסיון ללקיחת שוחד - לפי סעיף 290 בשילוב עם סעיף 25 לחוק; מרמה והפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק; וניסיון לעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה - לפי סעיף 218 רישא בשילוב עם סעיף 25 לחוק; ונאשם 2 - בעבירות ניסיון למתן שוחד - לפי סעיף 291 בשילוב עם סעיף 25 לחוק; וניסיון לעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה - לפי סעיף 218 רישא בשילוב עם סעיף 25 לחוק.

            על-פי עובדות האישום השני, ביום 24.7.10 העמיסו הנאשמים בקלנדייה על הרכב 768 תבניות, המכילות 30 ביצים כל אחת. גם הפעם היה מדובר בביצים לא מסומנות וללא תעודת משלוח, אשר הועמסו על רכב ללא קירור כנדרש, כאמור באישום הראשון. כאשר התקרבו שני הנאשמים למחסום "חיזמה", החליף נאשם 1 את נאשם 2 בכיסא הנהג, ונאשם 2 הסתתר בתא המטען. כמו-כן, החליף נאשם 1 את לבושו האזרחי במדי משמר הגבול. שוטר שניצב במחסום הורה לנאשם 1 לעצור את הרכב לבדיקה. נאשם 1, אשר ביקש להימנע מבדיקה, הציג בפני השוטר את תעודת השוטר שלו, והפציר בו להניח לו לעבור במחסום ללא בדיקה, באומרו: "תעזור לי, תשחרר אותי, יש לי רק ביצים מאחורה, אתה תסבך אותי, אני עושה את זה פעם ראשונה, בחיי המשפחה שלי תעזור לי". השוטר הודיע לנאשם 1 על עיכובו וערך חיפוש ברכב, שבמהלכו גילה את נאשם 2 רוכן מעל הביצים בתא המטען. בתגובה הפציר נאשם 1 בשוטר פעם נוספת: "תעזוב אותו בתוך הרכב, אולי אני אשכנע אותך, בוא נלך לבוטקה שלך ונדבר". 

4.         באישום השלישי, המיוחס לנאשם 1 בלבד, הורשע נאשם 1 בעבירות מרמה והפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק; וניסיון לעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה - לפי סעיף 218 רישא בשילוב סעיף 25 לחוק.

            על-פי עובדות האישום השלישי, ביום 11.10.10 נסע הנאשם 1 ברכבו בכביש 465 לכיוון מודיעין. בסמוך ליישוב בית אריה, אשר באזור יהודה ושומרון, רכש נאשם 1 מרוכל שעמד בצד הכביש, 60 תבניות המכילות 30 ביצים כל אחת. הוא הניח את התבניות ברכבו וכיסה אותן בשטיח. גם הביצים הללו לא היו ארוזות ולא היו מסומנות, כאמור באישום הראשון. כאשר הגיע נאשם 1 בסמוך לשעה 13:45 למחסום "נעלין", ונדרש על-ידי שוטרות לעצור לבדיקת תא המטען, הציג לשוטרות את תעודת השוטר שלו, ואמר להן שתא המטען נעול. כאשר אחת השוטרות פתחה את הרכב ומצאה את התבניות, אמר לה נאשם 1 כי ידאג להשליך את התבניות, והפציר בה לאפשר לו להמשיך בדרכו.

5.         כל אחד מהנאשמים הגיע להסדר טיעון נפרד עם המאשימה.

על-פי הסדר-הטיעון בעניינו של נאשם 1, הוסכם כי הצדדים יעתרו לעונש מוסכם של מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, בצד מאסר על-תנאי שתקופתו תיקבע על-פי שיקול-דעת בית-המשפט. עוד הוסכם, כי הסנגור יוכל לבקש להימנע מהטלת קנס, והמאשימה תשאיר לשיקול-דעת בית-המשפט את ההחלטה אם להשית על הנאשם רכיב עונשי זה, אם לאו. בנוסף הוסכם, כי הסנגור יבקש שריצוי המאסר יחל ביום 9.9.12, בכדי לאפשר לנאשם 1, שהנו סטודנט, להשלים את חובות לימודיו לשנה זו.

באשר להסדר הטיעון בעניינו של נאשם 2, הוסכם בין הצדדים לעתור לעונש מוסכם של שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על-תנאי. כן הוסכם, כי המאשימה תעתור לתשלום קנס, אך נאשם 2 יוכל לטעון כי בנסיבות המקרה אין להשית עליו סנקציה כספית.

6.         ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, המחייבות הטלת ענישה מחמירה. לדבריה, הסדרי הטיעון עם כל אחד מהנאשמים, בעניין תקופות המאסר בפועל, מאזנים בין חומרת העבירות לבין הנסיבות לקולא, וביניהן הודאת הנאשמים, וביקשה שלא לסטות מהם. לנוכח המניע הכלכלי שעמד ביסוד ביצוע העבירות, עתרה ב"כ המאשימה להטלת קנס על נאשם 2. בהתאם להסדר הטיעון, היא השאירה לשיקול-דעת בית-המשפט את ההחלטה אם להטיל על נאשם 1 קנס, זאת נוכח מצבו הכלכלי הדחוק והעובדה שהוא אמור לרצות מאסר ממושך לתקופה של ארבע שנים.

7.         נאשם 1 הנו בן שלושים ותשע, ונשוי בשנית. הוא אב לחמישה ילדים - שניים מנישואיו הראשונים, הנתמכים על-ידו, ושלושה מנישואיו הנוכחיים. הוא שירת, כאמור, במשך שנים כקצין במשמר הגבול, אך פוטר מיידית משירותו במשטרה בעקבות ביצוע העבירות דנן, ונשללה ממנו מרבית קצבת הפיצויים. כיום הוא סטודנט לקבלת תואר הנדסאי. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי עם מעצרו של נאשם 1 לחקירה, הודה הלה בכל העבירות בהן הורשע ושיתף פעולה באופן מלא בחקירה.

ב"כ נאשם 1 לא הקל ראש בחומרת המעשים. הוא טען, כי נוכח הודאתו של הנאשם, החרטה הכנה שהביע על מעשיו, מצבו הכלכלי הדחוק, כעולה מאסופת המסמכים שהוגשו לבית-המשפט, והסכמתו לרצות מאסר ממושך לתקופה של ארבע שנים - מן הראוי להימנע מהטלת קנס כספי.

במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש הביע נאשם 1 צער וחרטה על מעשיו, וציין כי נקלע לביצוע העבירות עקב מצב כלכלי דחוק, שעה שהיה עליו לפרנס את רעייתו וחמשת ילדיו.

8.         נאשם 2 הנו בן 35, גרוש ואב לשלושה. הוא עבד בעבר במסגרת הוואקף בירושלים.

            ב"כ נאשם 2 ציין, כי מרשו ביצע את העבירות על-רקע מצוקה כלכלית, עת נקלע לחובות כבדים, העולים מהמסמכים שהוצגו בפרשת גזר-הדין.  עוד ציין הסנגור, כי לאחרונה, בעקבות תלונות הדדיות שהגישו נאשם 2 וגרושתו על הטיפול בילדים, הוצא אחד מבניו ממשמורת האם והועבר למשמורתו של נאשם 2. מהטעם האמור ביקש הסניגור להימנע מהטלת קנס כספי, ולאפשר לנאשם 2 להתייצב למאסר, כמו נאשם 1, בחודש ספטמבר. יצוין, כי לאור הנתונים האחרונים בעניין המשמורת של הבן, הסכימה המאשימה לדחות את מועד ההתייצבות לעונש, לתקופת התארגנות של כשלושה חודשים.

            נאשם 2 הביע בדבריו האחרונים לעניין העונש חרטה עמוקה על מעשיו. הוא ציין, כי נטל אחריות מלאה לאירועים והפנים את העובדה שעליו לשלם על מעלליו במאסר.

9.         אין צורך להכביר מילים על חומרת השוחד. הערך המוגן בעבירות השוחד - בין קבלת שוחד ובין מתן שוחד - הנו הבטחת תקינות פעילותו של המינהל הציבורי, והבטחת אמון הציבור במינהל ובמערכת השלטונית בכללותה. אמון זה נפגע אם עובד הציבור מנצל לרעה את תפקידו למען טובתו האישית; ובדרך-כלל הנזק הכללי של פגיעה באמון הציבור, כתוצאה ממתן או לקיחת שוחד, עולה לעין שיעור על הנזק הישיר שנגרם מביצוע העבירה. מטעם זה נפסק, כי ככלל דינם של המעורבים בשוחד - למאסר של ממש; וכבר נפסק מקדמת דנא, כי העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע, שכן "הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאופייה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח, או כמבקש ואם כמתווך" (ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613 (1973)).